Erdős-versek fordítása

Erdős Renée versei angol fordításban / Poems in English translation

Erdős Renée versei héber fordításban / שירים בתרגום לעברית

 


Erdős Renée versei angol fordításban / Poems in English translation

Transl. George Szirtes

Woman of Fire / Izzó szívű

 
Woman of fire and poet am I
I pluck my strings as best I may,
But cheerful as the tune may sound
My voice breaks every time I play.
 
These burning tears have drenched my lyre
And drowned what music I had left,
My many mad and various words
Forsake me, leave my soul bereft.
 
And yet the strings still gaily ring,
With sad, bright, bitter songs of pain,
And those who hear them soon proclaim,
You see how she’s in love again.

Erdős, Renée. Versek [Poems]. Pallas, 1902, p. 149.

 

Do Leave Off… / Óh hagyj fel...

 
Do leave off, darling, with your eulogies!
I tell you straight; they’re just not worth your time,
These funny little works of patched-up rhyme
All sighs, all tears, all cackling – none of these.
 
If you keep mumbling them and fail to note
the burning blushes spread across my face…
The woman in me will take the poet’s place!
There’ll be no verse from me for you to quote!
 
You say my lips are a burning red sensation.
You say my teeth are pearls, as brilliant white
And that my glance can spark a conflagration.
 
No, I don’t mind. But if you, my darling friend,
Insist on extolling them night after night:
Well, a person might grow jealous in the end.
 
A Hét [The Week], 1901/43. p. 707. It can also be found in Versek [Poems]. Op. cit. p 161.

 

I Came to You… / Jöttem hozzátok

 
I came to you out of a distant country
And brought you songs from the primeval wood,
The light of stars countless years away,
The vast flowers of the dizzy neighbourhood.
The glittering shadows of legend
Accompanied me, hosts of them,
I lived with them and sang to them,
Though you did not know most of them.
 
My solitude was a wondrous thing,
My poverty was rich and full,
Spent with the fleeting gods of love
With flame-red roses round my skull
My hopes bright as a snow-white gull
That rose above diurnal seas
I wanted and desired its call
Though you knew them not at all.
 
You came to me then, as to song,
That called, enchanted, tempted, wooed.
In ritual costume, flaunting bays
Not understanding why you should,
You worshipped me, your souls enwound
But words of power passed you by.
I cast my roses in your midst.
You knew me not and knew not why.
 
I was a stranger in your land.
You chilled what fires my soul could spark
I did not worship at your shrines,
So you besmirched me in my ark.
The idol of the moral lie:
Let he who’s lesser bow his head
My store is by the truth, no less.
It wasn’t my truth that you read.
 
I’m leaving you the way I came,
In silence, vanishing away.
The memory of your world is mine,
My music is for you to play.
The songs I foolishly believed
Might win your hearts are yours to keep.
I came too early, moved too fast
You never dreamt me in your sleep.

Erdős, Renée. Jöttem hozzátok [I Came To You]. Franklin, 1909, p. 3.

 

The Pearls I Wear Around My Neck / Kétezer éves gyöngy a nyakamon

 
The row of pearls I wear round my neck is antique,
two thousand years ago in ancient Egypt I wore it.
Back in the mists of eternity I wore it.
But lost it somewhere impossible to seek.
 
It was when they opened the grave within the rock
where I was resting perfectly at peace
where I lay secretly and quite at peace
And some cried out in joy and some wept with the shock.
 
They opened the sarcophagus, raising the jewelled lid
whooping and cheering as the lid was raised
trembling with excitement as the lid was raised.
and somebody laid a hand on that which had been hid…
 
and so the necklace vanished, moved around the world
until at last eventually I found it
in Rome’s majestic domain I finally found it,
as beautiful as ever, as finely pearled.
 
The secret sign of Isis lay upon it, the scent
of the sacred Nile with its holy sceptre
and the god Ptah with his holy sceptre,
each separate pearl mysterious, redolent.
 
In lonely silence we happened on each other,
and I enquired, “Where have you spent your time?”
and she asked me, “Where have you spent your time?”
But we don’t answer. Alas, we cannot answer.
 
And so this row of pearls now wanders Rome,
a row of pearls two-thousand years and more
a woman aged two thousand years and more
until we lose contact again far from home.
 
Erdős, Renée. Jöttem hozzátok [I Came To You]. Franklin, 1909, p. 74–75.

^

Erdős Renée versei héber fordításban / שירים בתרגום לעברית

Transl. Eli Netzer

Szól

קוֹרֵאת

 

קוֹרֵאת: לְאָן אָרוּץ אִתְּךָ

בָּעוֹלָם הַלֹּא-מוּכָּר?

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִיקְחוּ אוֹתְךָ מַמְּנִי

אֶקַּח אוֹתְךָ לְחוֹף יָמִים רָחוֹק וְזֵר,

אֶקַּח אוֹתְךָ לְמִדְבָּרִי חוֹלוֹת פֶּרֶא,

אֶקַּח אוֹתְךָ לְיַעַר עַד

שָׂם אַתָּה זָר וְלֹא נִרְאָה,

לֹא מַבִּיטִים בְּךָ וְאַתָּה לֹא נֶחְשָׁק.

שֶׁאוּכַל לְהַנִּיחַ אֶת רָאשֵׁי בְּחֵיקְךָ וְלִנְפּוֹשׁ

רָחוֹק-רָחוֹק מִבְּנֵי אֱנוֹשׁ.

אֱמוֹר: לְאָן לָקַחְתָּ אוֹתְךָ?

 

אֲנִי קוֹרֵאת: הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת?

אַל תִּיקַּח אוֹתִי הַרְחֵק אֶל הַיָּמִים,

אַל תִּיקַּח אוֹתִי לְיַעֲרוֹת הָעַד וְלַמִּדְבָּרִים.

רְגַשׁוֹתַי הַלּוֹהֲטִים יָעִירוּ אֶת הַיָּם הָרָגוּעַ

שִׁירָתִי הַבּוֹעֶרֶת תַּהֲפוֹךְ אֶת הָאֵלֶם לְזֶמֶר פָּרוּעַ.

כָּל צַמֶּרֶת תִּפְנֶה אֶלָיי בְּמַבָּט כּוֹבֵשׁ,

כָּל פֶּרַח בִּי יַבִּיט,

כָּל צֵל אוֹתִי יְחַפֵּשׂ.

 

Megöl a tűz

הָאֵשׁ הוֹרֶגֶת

 

הָאֵשׁ הוֹרֶגֶת הַלְהָבָה מְכַלָּה

לַהַט אַהֲבָתְךָ חוֹנֵק.

הַרְחֵק אוֹתִי מִמְּךָ, אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד,

אָמוּת

לֹא יָדַעְתִּי עַד מָה erdősמַכְבִּיד הַשִׁיכַּרוֹן

תּוֹקֵף אֶת הַמּוֹחַ, מְפַתֶּה, מְשָּׂכֵּר.

הוֹ מוּטָב הָיָה לִשְׁתּוֹת מִזִּיו הַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁהוּא צוֹנֵן וְעָנוֹג מִנְּשִׁיקוֹתֶיךָ.

 

הָנַח לִי לָלֶכֶת. בֵּין חַלוֹמוֹתָיי

חַי וְזוֹהֵר מַרְאֶה שֶׁל אִי קָסוּם.

כְּאִילּוּ הַגּוֹרָל הָרַע רוֹדֵף אוֹתִי

חָפַצְתִּי בּוֹ.

וְעַכְשָׁיו שַׁרשְׁרוֹת הַתַּעֲנוּג

קובלות אוֹתִי וְכוֹבֶד הָאוֹשֶׁר

מַצְמִיד אוֹתִי לָאֲדָמָה.

פִּי אֶלֶף גָּדוֹל כֹּוחָהּ שֶׁל הַתַּאֲוָוה.

הוֹ אֲדוֹנָי, שָׁלַח אַמַתְךָ לֶחָופְשִׁ

 

הָנַח לִי לָלֶכֶת. הוֹרֵד אֶת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיךָ

הַחוֹבְקוֹת אֶת גּוּפִי.

שַׁחְרֵר אוֹתִי מִן הַקְּלָלָההַהוֹרֶגֶת בִּי כָּל מַחְשָׁבָה

וְאֵינוֹ מוֹתִיר פֶּרַח

בְּגַן נְּעוּרַי הַמְּלַבְלֵב.

 

מַבְרִיחַ אֶת הַזֶּמֶר שֶׁהוּא מַחֲצִית נִשְׁמָתִי.

לַשָּׁוְוא תֹּאמַר: זֶה גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת.

אֲנִי אֵינִי יְכוֹלָה לְשֵׁאתוֹ אָמוּת.

 

 מוּטָב הָיָה לִחְיוֹת כְּמוֹ פַּעַם

בֵּין הַטְּעָנוֹת, אֲבוּדָה בְּתַאֲוָוה לוֹהֶטֶת

בִּבְדִידוּת נוגַהּ עִם הַשְּׁקִיעָה, בְּבֶכִי,

בְּצִיפִּיָּיה לְמִישֶׁהוּ שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לְעוֹלָם

לְהַאַשִׁימוֹ שֶׁנּוֹהֵג בָּנוּ רַע

וְלִישׁוֹן בְּחִיּוּךְ שֶׁל נַחַת

בַּלַּיְלָה הָאָרוֹךְ, הַלָּבָן  וְהַרוֹגֵעָ.

 

Én a költő

אֲנִי הַמְּשׁוֹרֶרֶת

 

אֲנִי הַמְּשׁוֹרֶרֶת. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי טוֹבָה

שֶׁחָיָה לְמַעַן חֲלוֹמוֹת צִבְעוֹנִים וְתִקְוָוה מְתוּקָה.

לְעוֹלָם אֵינִי מוּטְרֶדֶת עַל יְדֵי כַּוָּונוֹת רָעוֹת,

לְעוֹלָם אֵינִי מוּפְרַעָת עַל יְדֵי תַּאֲווֹת עַזּוֹת.

עוֹלָמִי הוּא הַבְּדִידוּת הַצְּנוּעָה

וּמָקוֹם שִׂמְחָתִי בַּזֶּמֶר הַקָּטָן וְזֶה כּוֹחִי.

וְאִם יוֹרְדוֹת עַלָיי שְׁעוֹת תּוּגָה

אֵינִי מִתְלוֹנֶנֶת אַךְ בּוֹכֶה בְּתוֹךְ-תּוֹכִי.

 

הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲנִי אִישָּׁה,

לֹא רְגוּעָה, לֹא וַתְרָנִית, לֹא נִכְנַעַת,

לֹא אֶתְרַכֵּך גַּם אִם אֶשָּׁמַע שִׁירָה רְגִישָׁה

וְיָדֶיךָ הָאוֹהֲבוֹת הַשְּׁלוּחוֹת אֶלָיי לַגַעָת

לֹא שׁוֹבוֹת אוֹתִי. אֵינִי זְקוּקָה

לְכָּבְלֵי הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשִׁים

גַּם אִם עֲשׂוּיִים שַׁרְשֶׁרֶת פְנִינִים,

אוֹתָם אֲנִי קוֹרַעַת וּמַשְׁלִיכָה.

 

אֲנִי אָדָם שֶׁשַּׁיָּיךְ לְעַצְמוֹ,

נַפְשִׁי בַּת חוֹרִין וּטְהוֹרָה.

לְעוֹלָם אֵינִי תּוֹהָה הַאִם הֱיוֹתִי אִישָּׁה

גְּדוֹלָה מֵאַהֲבַת הַמְּשׁוֹרֶרֶת.

זוֹ וְזוֹ אֵינָן חֲזָקוֹת מִמֶּנִּי.

אֲנִי חֲזָקָה מֵהֶן, הֲרֵי רָאִיתָ.

אֲנִי מַבִּיטָה גֵּאָה וּבְחִיּוּךְ צוֹנֵן בְּכוּלָּם

בְּעֵינֵי הָעוֹלָם.

 

Utat vágtam

פָּרַצְתִּי דֶּרֶךְ

 

פָּרַצְתִּי דֶּרֶךְ עַל תְּהוֹמוֹת וְצוּקִים,

הִבְעַרְתִּי אֵשׁ בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים.

בְּאַדְמַת מִלַּחָה שָׁתַלְתִּי פְּרָחִים,

אוֹמְרִים שֶׁטָּעִיתִי וְעַלָיי הָרַחֲמִים.

פָּרַצְתִּי דֶּרֶךְ בַּלַּהַט מתגעש

וְהִתְחַמָמְתִי לְיַד עַמּוּד הָאֵשׁ.

אֶת גַּנִּי הַפּוֹרֵחַ קְרַעְתֶּם כְּמוֹ פְּרָאִים,

לְלַקֵּט אֶת הַצּוּף מִפִּרְחֵי הַוְורָדִים.

 

הָעֲטַלֵּפִים, גַנָבֵי הַלַּיְלָה הַקְּטַנִּים

לֹא אֶלָּחֵם נֶגְדָּם בחורשות וּבַגַּנִּים.

אֶתֵּן לָהֶם אֶת כֹּל מְבוּקַשָׁם,

אֶת הַכֹּל, כֹּל מָה שֶׁיִּרְצוּ שָׁם.

רוֹצִים עָלֵי דַּפְנָה?שֶׁיִּקְחוּ לְכָל מָקוֹם,

גַּם אֶת מְאַהָבִי אֶתֵּן בְּשִׂמְחָה וּבְחוֹם.

כֻּלָּם עֲבָדַי, אַף אֶחָד לֹא מֶלֶךְ

בְּעֵינַי אֵין לָהֶם שׁוּם עֵרֶךְ.

 

Szép életem

חַיַּי הַיָּפִים

 

חַיַּי הַיָּפִים מְבוֹרָכִים פִּי מֵאָה.

חַיַּי הַיָּפִים שֶׁפַּעַם יְנַצְּחוּ

אֶת הַגִּיל וְאֶת הַזְּמַן הַחוֹלֵף.

חַיַּי בָּהֶם רְסִיסִים לוֹהֲטִים

שֶׁל אַגָּדוֹת הַזָּהָב הָעַתִּיקוֹת.

חַיַּי שֶׁהֵם כְּמוֹ חֲלוֹם,

חַיַּי הַיָּפִים עַבְדוּת מְבוֹרֶכֶת,

תֵּיבָה סְגוּרָה, סוֹדוֹת נְעוּלִים.

טוֹב הָיָה לִסְבּוֹל לְמַעַן חַיַּי

כִּי הֵם הָחֵרוּת כִּי הֵם יִישַׁאָרוּ

דֶּרֶךְ פֶּלֶא גַּם מֵעֵבֶר לַקֶּבֶר

וִימַלְּאוּ אֶת הָאֵין-- סוֹף

 

Lelkem a dal

הַזֶּמֶר עַל נַפְשִׁי   

               

הַזֶּמֶר עַל נַפְשִׁי, כְּבָלִים שֶׁל נִיגּוּן

מַקְסִים וּמְחַבֵּק, מְדַמֵּם וְקוֹרֵעַ.

הוֹ, לֹא נִיתַּן לוֹמַר הַרְבֵּה

עַל יוֹפִי פּוֹרֵעָ!

 

חַיַּי כְּמוֹ גָּבִיעַ יָקָר עֵרֶךְ

אוֹתוֹ אַסְתִּיר וְאוֹתוֹ אֲנִי נוֹעֶלֶת.

הוֹ, לֹא נִיתַּן לוֹמַר הַרְבֵּה

עַל נַפְשִׁי הַכּוֹאֶבֶת.

 

הַמִּילָּה כְּבֵדָה, הַמִּילָּה חוֹגֶגֶת

מֵעוֹמֶק הָרֶגַע הַשֶּׁקֶט מֵאִיר

מְרַחֶפֶת כְּמוֹ תְּפִילָּה נִסְתֶּרֶת,

כְּמוֹ שִׁיר.

 

רַבּוֹת נָגְעָה בִּי חֶרפָּת הַמִּילָּה

אֲשֶׁר בְּשִׂמְחָה, נוֹעֶזֶת וְקַלָּה

פִּיזְּרָה בָּעוֹלָם אֶת חֲלוֹמִי חֶטְאִי

וְאֶת כּוֹחִי שֶׁכַּלָּה.

 

וְעַכְשָׁיו סוֹדוֹת בּתוּלִייִם חוֹזְרִים אֵלָיי

וְלֹא אוֹמֵר אוֹתָם אַף בְּשֶׁקֶט

וְאוֹתָם, בַּקִּנְאָה וּבְגִיל

נַפְשִׁי חוֹבֶקֶת.

 

Emlékezés

הִיזַכרוּת

 

שְׁחֹרוֹת הָיוּ עֵינָיו וְשַׂעֲרוֹתָיו,

שְׂפָתָיו לוֹהֲטוֹת, אֲדֻמּוֹת,

אֲנִי רָטַטְתִּי בְּלִי דַּעַת

לְפִי רְצוֹנוֹ.

 

יָדוֹ לְבָנָה כְּשֶׁל אִשָּׁה,

שְׁרִירִית וַחֲזָקָה זְרוֹעוֹ.

כָּרַעְתִּי אַל בֵּין זְרוֹעוֹתָיו

לְפִי רְצוֹנוֹ.

 

נַפְשׁוֹ הָיְתָה קוֹדֶרֶת, קָרָה,

כִּסָּה אוֹתָהּ קֶרַח-עַד

חֹם גּוּפִי לוֹ סָגַד

לְפִי רְצוֹנוֹ.

 

וְאָז יָצְאוּ נִיצוֹצוֹת וְקוֹלוֹת

הַכֹּל לַהַט עַד בְּלִי...

הָעוֹלָם בָּעַר כֻּלּוֹ

כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי אֲני.

 

Álom: Nekem szárnyam volt

הָיוּ לִי כְּנָפַיִם, חֲלוֹם

 

הָיוּ לִי כְּנָפַיִם בּוֹרְקוֹת בַּצֶּבַע כְּחַלְחַל

וְנוֹצוֹתָיי הִקְרִינוּ אוֹר וְזֹהַר.

נַחֲתִי עַל אַמִירוֹ שֶׁל עֵץ אַשּׁוּחַ.

צִפּוֹר עֲרִירִית, נוּגַהּ וַחֲזָקָה.

זְרוֹעוֹתַי כֻּסּוּ בְּפְלוּמוֹת

שֶׁל לוֹבֶן בּוֹהֵק,

תַּלְתַּלֵּי רָאשִׁי הִתְעוֹפְפוּ בָּרוּחַ

וּבֵין עֲנָפָיו שֶׁל הָאַשּׁוּחַ הָעַתִּיק

נָדַם לְפֶתַע הַזֶּמֶר.

 

קוֹלִי הַדּוֹאֵב בָּכָה אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה

קוֹרֵא וּמְעוֹרֵר חַלְחָלָה.

וְלֹא הָיְתָה תְּשׁוּבָה מֵאַף אֶחָד.

הָיָה לַהַט שֶׁל אֲהָבוֹת מְיוּסָּרוֹת

וְהַטֶּבַע הַגָּדוֹל לֹא הָיָה שֻׁתָּף לָרְגָשׁוֹת.

 

בְּמָקוֹם שָׂם הִכְּתָה כְּנָפִי הַשְּׁחוֹרָה

שֵׁם הָיוּ הַקִידוּשִׁים הַפְּרָאִיִּים וְהַנוּגִים שֶׁל הַמָּוֶת.

הַכֹּל עָלָה בְּאֵשׁ, הַכֹּל קָפָא

בַּמָּקוֹם בּוֹ נָגְעוּ יָדִי הַחֲלָקָה וְהַצּוֹנֶנֶת

וּמַבָּט עֵינַי הַבּוֹעֲרוֹת.

 

בְּכָל זֹאת חִכִּיתִי, לֹא חִיַּכְתִּי זְמַן רַב.

בְּנִפְנוּף כְּנָפַיִם אִטִּי בָּא הָאַחֵר,

שוּתָפִי הַגָּדוֹל, הַמְּפֹאָר וְהָרָאוּי

עָלָיו חָלַמְתִּי, לוֹ צִפִּיתִי.

לַפֶּתַע בָּא מוּלִי וְנָחַת מִתַּחַת לָעֵץ.

 

קָרָאתִי לוֹ: "עֲלֵה לְכָאן, אֲנִי מְצַפָּה לְךָ."

הוּא רָצָה לְהָשִׁיב לִי אַךְ קוֹלוֹ כָּשַׁל.

כְּנָפָיו הָרַכּוֹת וְהַלֵּאוֹת לֹא הִמְרִיאוּ.

לְבַסּוֹף דִּיבֵּר, בְּקוֹשִׁי הֵבַנְתִּי מִילּוֹתָיו:

"אִם אַתְּ רוֹצָה אוֹתִי, רְדִי לְכָאן, אֵלָיי.

אֵינִי יָכוֹל לְהַמְרִיא, אֲנִי יָגֵעַ!"

 

אֲבָל, אֲנִי רוֹצָה לֶאֱהוֹב כָּאן לְמַעֲלָה

בְּשְּׁכֵנוּת שֶׁל הָעֲנָנִים וְהַסּוּפוֹת.

אֲנִי שׂוֹנֵאת אֶת הָאָבָקוְ אֶת הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה,

שְׁאִיפוֹתָיי פּוֹרְצוֹת אֶל-עַל,

אֶת נְשִׁיקוֹתַי שׁוֹמְעִים הַשָּׁמַיִים,

הֵדֵּי הֶהָרִים יָפִיצוּ אוֹתָן לְכָל עֵבֶר,

אֶת חִיבּוּקָיי יִרְאוּ הַכּוֹכָבִים וְהַשֶּׁמֶשׁ.

קַרְנַיִים לוֹהֲטוֹת יִשְׂרְפוּ אוֹתִי

כַּאֲשֶׁר שְׂפַתָיי יִיצַמְדוּ אֶל שְׂפָתֶיךָ.

לְמַטָּה, עַל הָאֲדָמָה הָאֲפוֹרָה וְהַלֵּאָה

יֹאהֲבוּ הַלְּטָאוֹת וְהַחוֹלָדִים

 

 בָּאֲפֵילָה וּבְפַחַד תָּמִיד.

אֲנִי הִנְנִי צִיפּוֹר הַשָּׁמַיִים, קְרוֹבָה לַגְּבָהִים!

 

וְשׁוּב קוֹרֵא וְקוֹלוֹ מְצַלְצֵל בְּעֶצֶב

"לָךְ קַל, אֶת צְעִירָה וְאַמִּיצָה,

אַתְּ בָּאָה מֵעוֹלָם חוֹפְשִׁי וְנוֹעָז,

נַפְשְׁךָ כּוּלָּהּ אֲמוּנֶּה וְטוֹהַר.

אוֹתִי שָׁבְרוּ הַשִּׁירִים הַקְּלִּילִים

שֶׁל הַצִּיפּוֹרִים הַזְּעִירוֹת. שָׁדְדוּ אוֹתִי,

גָּנְבוּ מִכְּנָפַי אֶת הַנּוֹצָה הַמַּבְרִיקָה

וְעָפוּ הָלְאָה בִּצְחוֹק שְׁטוּף-זִימָּה.

 

 מָה יָדַעְתִּי עָלֶיךָ?

שֶׁפַּעַם תָּבוֹא לְכָאן, אֶלָיי.

הֶאֱמַנְתִּי, שְׁעַלָיי לִחְיוֹת כְּמוֹ שֶׁחָיִיתִי פַּעַם.

וְחָיִיתִי רַע, אַתָּה רוֹאֶה

מֵאָז שֶׁבָּאתָ, אֵינִי אוֹהֶבֶת עוֹד

לֹא אֶת עַצְמִי וְלֹא אֶת הָעוֹלָם.

 

וְהוּא הִשְׁתַּתֵּק וּשְׁתִיקָתוֹ הִכְאִיבָה

מִכּוֹל דִּיבּוּר נוּגֶהּ.

וְהִכְאִיבָה יוֹתֵר מֵרוּחַ הַסְּתָיו הַבּוֹכָה

שֶׁדּוֹהֶרֶת מָעַל לַקְּבָרִים.

הִיא הָיְיתָה נוּגַהּ וְרָאשִׁי הַגֵא,

כָּרַעְתִּי בְּבֶכִי, יַחַד עַמּוֹ.

כַּלּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת בְּדָמִי,

לֹא חָפַצְתִּי עוֹד אָהֲבָה.

 

וְכָךְ עָמַדְנוּ שְׁנֵינוּ בַּלַּיְלָה הַמִּסְתּוֹרִי

וְכָךְ עָמַדְנוּ כִּי נוֹצַרְנוּ זֶה לְזוֹ

אַךְ רְחוֹקִים מִתָּמִיד, זָרִים לְכָל הָעוֹלָם,

אֲבוּדִים לְעַצְמֵנוּ לָנֶצַח.

גַּם הָאֲדָמָה וְגַם הַשָּׁמַיִים לֹא הָיוּ שֶׁלָּנוּ.

הַמֶּרְחַקִּים עַטוּפֵי הַסּוֹד

לֹא הִמְטִירוּ עָלֵינוּ נָהֲרָה.

וְאָז בָּא הַשַּׁחַר וּסְבִיבֵנוּ צִיְּיצוּ צִיפּוֹרִים

זְעִירוֹת וְצִבְעוֹנִיּוֹת

וַאֲנַחְנוּ גַּם אָז עָמַדְנוּ שׁוֹתְקִים וְתוֹהִים.

רַק הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ לְמָה צִיפִּינוּ,

אֲנִי בָּרֹאשׁ הָעֵץ וְהוּא מִתַּחְתָּיו, לְמַטָּה.

 

Mi hazudok

אנחנו השקרנים                                

 

מִשְּׁתֵּי עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת

מַכֶּה בִּי מַבָּט בּוֹעֵר.

"אֲנַחְנוּ הַשַּׁקְרָנִים," שׁוֹאֵל,

"הַאִם נַמְשִׁיךְ לַשֶּׁקֶר?

הַאִם חָשַׁבְתָּ שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הָאוֹמֶץ, כְּבָר

לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת?

הַאִם כְּבָר מוּתָּר?"

 

אֶת רָאשִׁי כּוֹבֵשׁ בְּחַזֶהוּ,

מַבִּיט בִּי וְצוֹחֵק,

מְיַיסֵּר, מַאֲשִׁים וְנוֹזֵף

מְפַנֵּק וְשׁוּב גּוֹעֵר

בִּי וּבְעַצְמוֹ, אֲבָל תָּמִיד

שׁוֹלֵחַ מַבָּט שֶׁאָבִין

שֶׁכְּבָר מִזְּמַן אוֹהֵב אוֹתִי

כָּךְ, שֶׁאֲפִילּוּ בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין.

 

Mióta ismerlek

מֵאָז הִיכָּרתִיך

 

מֵאָז הִיכָּרתִיך

פּוֹסֵחַ עַלָיי הַחֲלוֹם.

מַשֶּׁהוּ אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת

שֶׁיַּגִּיעַ הֲלוֹם.

מֵאָז אֵין לִי שֶׁלָּוָוה,

לִבִּי גַּם שֵׁם גַּם כָּאן,

נֶעֱלַם לִבִּי

לֹא אֵדַע לְאָן.

 

אוּלַי אִיבָּדְתִיו

בְּבוֹאִי וּבְלֶכְתִּי?

אוּלַי נִשְׁאַר יָתוֹם

בְּתוֹךְ- תּוֹכֵי גַּנִּי?

בֵּין עֲלֵי הַסְּתָיו

שֵׁם נָח לוֹ בְּרֶטֶט,

בֵּין פְּרָחִים שְׁקַמלוּ

שׁוֹכֵב לוֹ בַּשֶּׁקֶט.

 

אוּלַי בַּשַּׁלֶּכֶת,

בַּגַּן נַבוּל, יָבֵשׁ?

אִם אוֹתוֹ מָצָאתָ

אֲנִי לֹא אֲבַקֵּשׁ.

עַד מוֹתִי, עַד מוֹתְךָ

שֶׁלָּךְ לִיבִּי הָעוֹרֵג.

לוּ עָלָיו וִיתַּרְתָּ,

הַצַּעַר הָיָה אוֹתוֹ הוֹרֵג.

 

A lélek

הַנְּשָׁמָה

 

הַנְּשָׁמָה הִיא מֵעֵבֶר כָּל יַתְמוּת

מֵעַל גּוֹרָל אָדָם כָּאן עַל הָאֲדָמָה.

הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ אֱלֹהִים בּוֹדְדָה.

 

הַנְּשָׁמָה עוֹטָה אֵבֶל דּוֹמֶמֶת

עַל שֶׁגִּלְּתָה אֶת סוֹדָה.

רַק מִי שֶׁיּוֹצֵר יָחוּשׁ חֲרָטָה.

 

הַנְּשָׁמָה נוֹעֶדֶת לְחַיֵּי נֶצַח,

מַשְׁקֶה שֶׁל כִּשְׁפֵי תַּאֲוָה בַּחֲלוֹמָהּ

חוֹטֵאת וְזוֹרַחַת כְּמוֹ אֲלוּמָּה

 

הַנְּשָׁמָה הִיא מֵעֵבֶר לְכָל יַתְמוּת

מֵעַל גּוֹרָל אָדָם כָּאן עַל הָאֲדָמָה.

הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ אֱלֹהִים בּוֹדְדָה

 

Rövid a leveled

 מִכְּתָבְךָ קָצָר

 

מִכְתָּבְךָ קָצָר, רַק מְעַט שׁוּרוֹת

בְּכָל זֹאת קראַתיו פְּעָמִים אֵין סְפֹר.

עַל כֹּל שׁוּרָה, עַל כֹּל אוֹת בּוֹ יֵשׁ

נָשְׁרוּ נְשִׁיקוֹתַי כַּמָּטָר שֶׁל אֵשׁ.

 

מִכְתָּבְךָ קָצָר, רַק מְעַט שׁוּרוֹת

בְּכָל זֹאת קראַתיו צוֹחֶקֶת וּבוֹכָה.

קָרָאתִי לֹא פַּעַם כָּל אוֹת, כָּל תָּו 

וּבְכָל זֹאת אֵינִי יוֹדַעַת מָה בּוֹ נִכְתָּב

 

Jöttem hozzátok

בָּאתִי אֲלֵיכֶם

 

בָּאתִי אֲלֵיכֶם מֵרָחוֹק, מִן הַנֵּכָר

וְהֵבֵאתִי שִׁירִים שֶׁל יַעֲרוֹת הָעַד

וְאוֹר כּוֹכָבִים שֶׁל רָקִיעַ לֹא מֻכָּר

וְנִיחוֹחַ פְּרָחִים יָחִיד וּמְיֻחָד

וּצְלָלִים נוֹצְצִים שֶׁל לֵילוֹת קְסוּמִים

כְּמוֹ צְבָאוֹת גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים.

הָיִיתִי בֵּינֵיהֶם וְשַׁרְתִּי, אַחַת כְּמוֹתִי

וְאַתֶּם לֹא הִכַּרְתֶּם אוֹתִי.

 

נִפְלָאָה הָיְתָה בְּדִידוּתִי הַמַּזְהֶרֶת

וְדַלּוּתִי שֶׁהָיְתָה מְלֵּאָת הוֹד

וַחֲלוֹמִי שֶׁנִּזְרַע בְּשֶׁפַע פִּרְחֵי וֶרֶד,

אֱלֹהֵי הַתַּאֲווֹת הַנּוֹצְצוֹת.

תִּקְווֹתַי הָיוּ שְׁחָפִים צְחוֹרִים

מֵעַל הַיָּמִים עָפוּ גָּבוֹהַּ.

הַכֹּל חָמַדְתִּי, הַכֹּל שֶׁלִּי הָיָה, בְרְצוֹתִי

וְאַתֶּם לֹא הִכַּרְתֶּם אוֹתִי.

 

בָּאַתֶּם אֶלָיי כְּמוֹ הַפַּעֲמוֹן אֵל הַזֶּמֶר

שֶׁהִזְמִין, הִקְסִים וּפִתָּה בְּרָצוֹן פָּרוּעַ

בְּפְּאֵר שֶׁל חַג וּתְהִלָּה לְאֵין גֶּמֶר

וַאֲהַבְתֶּם  וְלֹא יְדַעְתֶּם מַדּוּעַ.

הָרַעַשׁ-גָּעַשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם עָטְפָה

וְהַמִּלָּה הַחֲזָקָה נֶעֶלְמָה וְאָבְדָה,

זָרַקְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת הַשּׁוֹשַׁנִים שֶׁיָּדִי קָטְפָה

וְאַתֶּם לֹא הִכַּרְתֶּם אוֹתִי.

 

 Mindég csak tűnődni

תָּמִיד רַק לְהִתְפַּעֵל

 

תָּמִיד רַק לְהִתְפַּעֵל, תָּמִיד רַק לַחֲלוֹם,

אֶלֶף תשוקות לֶאֱרוֹג בְּזֵר מְפוֹאָר.

אַחַר-כָּךְ להשליכו לקרעו לִגְזָרִים.

כֹּה עַיַּיפְתִּי, אֱלֹוהִי, אַפָס כּוֹחִי

תֵּן לִי אוֹשֶׁר, לוּ מְעַט

אֲבָל רַק אוֹשֶׁר שֶׁל אֱמֶת.

 

הָיִיתִי רוֹצֶה סוֹף-סוֹף לְהַנִּיחַ רָאשִׁי,

לְהִתְרַעֲנֵן בַּחֲלוֹם בִּמְנוּחָה שֶׁל שֶׁקֶט.

וְאִם הַמֵּירוֹץ הַמְּטוֹרָף יַגִּיעַ אֶל סוֹפוֹ,

מָה טוֹב יִהְיֶה אֱלֹוהִי, אֱלֹוהִי

אִם תִּיתֵּן לִי שַׁלְוָוה, לוּ מְעַט

אֲבָל רַק שַׁלְוָוה שֶׁל אֱמֶת.

 

לְהִישָּׂרֵף בְּלֶהָבוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה,

לִבְעוֹר וְלִבְעוֹר בַּצָּמָא שֶׁלֹּא תָּם.

לְהִתְיַיסֵּר, לְהִתְהַפֵּך בַּחוֹם שֶׁל כִּילְיוֹן

וּלְהיִכַּחֵד, לְהִיגָּמֵר, הוֹ אֱלֹוהִי, אֱלֹוהִי

תִּיתֵּן לִי אָהֲבָה לוּ מְעַט

אֲבָל רַק אַהֲבָה שֶׁל אֱמֶת.

 

Akik lázadnak

הַמּוֹרְדִים

 

הַמּוֹרְדִים פורצי הַדֶּרֶך

שֶׁמְּיַסְּרִים בְּמַרְאוֹת קָשִׁים לְלֹא הֶרֶף

שֶׁמְּדַבְּרִים עַל מִשְׁפָּט, אֲמֻנֶּה וְצֶדֶק

שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים מָגֵן לִמְדֻכָּאִים עֲלֵי אֲדָמוֹת

אֵלֶּה הָעֲנִיִּים, אֵלֶּה הַקָּרְבָּנוֹת.

 

הַמְּשַׁלְּבִים זְרוֹעוֹתֵיהֶם עַל הֶחָזֶה,

הַמַּבִּיטִים בְּשַׁלְוָה אֵל אַחֲרִית הַזְּמַן הַזֶּה,

הַעֲבָר לֹא מַטרִידָם, לֶעָתִיד לֹא מְצַפִּים

רוֹאִים אֵיךְ נמוגים הָעֲרָפֶל, הַזֹּהַר, הַצְּלָלִים.

רוֹאִים יֹפִי נִצְחִי, תּוֹצָר אָדָם בהיוולדו

וְאֶת הֶחָדָשׁ, בְּרִיאַת הַטֶּבַע בְּחַסְדוֹ.

שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם רְווּיוֹת שֶׁקֶט ורוגע

שֶׁאוֹצְרוֹת לָהֶם עַד גודש ושובע.

יָדָם לֹא יוֹשִׁיטוּ אַל גְּדֻלָּה וּתְהִלָּה

גַּם בְּשִׁכְרוֹן הַפִּתּוּי וְהַמְּחִילָה.

הָרוֹאִים אֱלֹהִים וָלֹא אָדָם

אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים עִם לֵב חָכָם.

 

אֵלֶּה שֶׁחוֹזִים וְאֵלֶּה שֶׁחוֹלְמִים

שֶׁרוֹקְמִים מְצִיאוּת בִּשְׁלַל צְבָעִים.

שֶׁיֵּשׁ סָפֵק בְּלִבָּם וְגַם מְעַט יִרְאָה

וְאֵין יֵאוּשׁ וְיֵשׁ הַרְבֵּה תִּקְוָה.

אֵלֶּה שנכזבו וְשׁוּב יָצֵרוּ אֱמוּנָה

גַּם מִתּוֹךְ הַצַּעַר, הַכְּאֵב וְהַתּוּגָה.

הַמֻּכִּים וּמִן הכיליון קָמִים וּמִתְעוֹרְרִים.

אֵלֶּה הַמְּשׁוֹרְרִים.

  

             Kék pillangók

פַּרְפַּרִים כְּחוּלִּים

 

פַּרְפַּרִים כְּחוּלִּים עָפוּ מֵעַלָיי

בַּשָּׂדֶה הָרָחָב בְּהוֹלְכִי בְּדְרַכָיי

מְשַׂחֲקִים וְרוֹקְדִים בְּמִין חֲצִי צַעַד

וְכָךְ לִיוּוּ אוֹתִי עַד קְצֵה הַיַּעַר.

 

טָעִיתִי בְּדַרְכֵי אֵל תּוֹךְ הַצְּלָלִים

הֵם הִבִּיטוּ זֶה בְּזֶה אִילְּמִים וְנִבְהָלִים

יַרְאוּ מִן הָאֲפֵילָה וּמִקְּרִירוּת הַצַּמֶּרֶת

וּמִן הַהֶמְיָה הַשְּׁקֵטָה-מָה הִיא אוֹמֶרֶת?

 

כָּל עוֹד הָלַכְתִּי בְּזִיו הַשֶּׁמֶשׁ וְהַזָּהָב

פִּרְחֵי בָּר רָמַסְתִּי בְּרַגְלַי בַּשָּׂדֶה הָרָחָב

וְלִי קָדוּ קִידָּה כָּל פִּרְחֵי הַוְורָדִים

וְהַפַּרְפַּרִים הַכְּחוּלִּים-שֶׁהֵם אוֹתִי אוֹהֲבִים.

 

אֲבָל, הַסְּבַךְ הַכֵּהֶה שֶׁל הַיַּעַר רִימָּה,

רַחַשׁ הַמַּיִם וְהָאָמִיר וְגַם הַמַּנְגִּינָה.

רִימְּתָה הַבְּדִידוּת וְגַם זֶמֶר אֶחָד סוֹדִי

וְסֵבֶל וְיִיסּוּרִים אוֹתָם לֹא יָדַעְתִּי מֵאוֹדֹי.

 

אֲנִי הוֹלֶכֶת בִּשְׁבִיל הַיַּעַר הַבּוֹדֵד,

בְּלִי מוֹרֶה דֶּרֶךְ וּבְלִי בֵּן זוּג שֶׁיִּתְמוֹך וִיעוֹדֵד.

אֶת גּוּפִי פּוֹצְעִים קוֹצִים חַדִּים,

אֲבָל אֲנִי עוֹד שָׁרָה, אֲנִי עוֹד בַּחַיִּים!

 

הַבְּדִידוּת הַבְּתוּלִית אֶת קוֹלִי שׁוֹמַעַת

וְיָדָהּ הָרַכָּה שֶׁל הַשֶּׁקֶט בִּי נוֹגַעַת.

הַאִם יוֹדְעִים הַשָּׂדוֹת וְהַגַּנִּים הָעֲלוּמִים

לאָן נֶעֶלְמוּ הַפַּרְפַּרִים הַכְּחוּלִּים?

 

Az élet

הַחַיִּים

 

הַחַיִּים חוֹלְפִים לְיָדִי עַמוּסֵי אוֹצָרוֹת,

אֲנִי מַפְנֶה לָהֶם דָּרַך בְּכָבוֹד.

גַּאֲוָתִי לֹא תֶּאֱסוֹר עַלָיי לְנַשֵּׁק

אֶת עִקְבוֹת נַעַלֵי הַזָּהָב שֶׁלָּהֶם בֶּעָפָר,

שָׂם יָכֹלְתִּי לִשְׁכַּב זֶה מִכְּבָר.

 

אֲבָל לֹא צָרִיךְ, אֲנִי לֹא רוֹצֶה אֶת שִׁבְחָם,

אֲנִי חָפְצָה רַק בְּכִתְרָם

אוֹתוֹ הֵם נוֹשְׂאִים בְּגַאֲוָה יְהִירָה כְּמַתָת.

יָכוֹלְתִּי לִהְיוֹת אַדוֹנִיתָם וָלֹא שִׁפְחַתָּם,

יָכוֹלְתִּי מֵהֶם לַחֲמוֹס וְלִגְזוֹל,

אֲבָל לְדַבֵּר עַל כָּךְ - זֹאת חָטָאת

אֵינִי יְכוֹלָה אַחֲרֵיהֶם לִזְחוֹל

אֵינִי יְכוֹלָה, אֲנִי חֲסְרַת בִּינָה,

אֵינִי יוֹדַעַת, אֵינִי מְבִינָה.

 

עַד כַּמָּה אֲנִי רְעֵבָה. רֵיחוֹת הַמַּטְעַמִּים

מִשֻּׁלְחָנָם מְצִיפִים אוֹתִי כָּל הָעֵת.

אֲנִי רוֹצָה אֶת טִיפּוֹת הָאַרְגָּמָן שֶׁל יינם

אַךְ הֵם אֵינָם רוֹצִים לִי לָתֵת.

אוּלַי מְחַכִּים שֶׁאֲבַקֵּשׁ, כְּדֵי לֶאֱכֹל לַשׂוֹבָע,

 

אֲבָל אֲנִי אַעֲדִיף לִגְנוֹב, אַעֲדִיף לַגּוֹוֵעַ.

 ^

Free business joomla templates